תיכון אמי"ת האופק | אור עקיבא

אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית, בדרך כלל במדינה. בניגוד לנתינות, שמשמעותה היא כפיפות לשלטון, האזרחות מניחה שותפות במערכת הפוליטית הכוללת מערכת מוגדרת של זכויות וחובות.

למונח אזרחות מגוון של משמעויות בתחום המשפט ובתחומים של מדעי החברה.

חוק האזרחות, התשי"ב - 1952 הוא חוק הקובע מהם התנאים לקבלת מעמד האזרחות במדינת ישראל. כיוון שהמדינה מוגדרת כמדינת לאום יהודית, והנהגתה רואה כאחת ממטרותיה שמירה על רוב יהודי במדינה, מעדיפה ישראל את שיטת דין הדם (קרי, האזרחות עוברת בירושה מהורים לילדיהם, בלי קשר למקום הלידה) כשיטה לרכישת אזרחות, על פני שיטת דין הקרקע (קרי, אם אדם נולד בטריטוריה של המדינה, הוא זוכה לאזרחותה).

 

זכויות אזרחיות

זכויות פוליטיות: הזכות לבחור (החל מגיל 18) ולהיבחר לכנסת (החל מגיל 21). זכות זו מוענקת רק למי שהוא גם אזרח וגם תושב קבע בישראל.

הזכות לקבל דרכון ישראלי ולעשות בו שימוש חוקי.

הזכות לצאת מהמדינה ולחזור אליה בכל עת (זכות זו מוגבלת לפעמים בצווים מיוחדים).

זכויות נוספות, כגון זכות עבודה בישראל, הקלות בתשלום מסים, קצבאות בעת הצורך מהמוסד לביטוח לאומי, זכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות ועוד, ניתנות לכל מי שהוא תושב קבע בישראל, גם אם הוא אינו אזרח. תושב קבע עלול לאבד את מעמדו אם הוא מעתיק את מקום מגוריו אל מחוץ לישראל, בניגוד לאזרח שיכול לחזור ולשבת בגבולות המדינה בכל עת.

 

חובות אזרחיות

כמעט כל החובות האזרחיות מוטלות באופן שווה על כל תושבי הקבע במדינת ישראל, בין אם הם אזרחים ובין אם לא.

חובה המוטלת על אזרחים בלבד היא הצגת דרכון ישראלי, או תעודת מעבר ישראלית, בכל כניסה לישראל ויציאה ממנה (תושב קבע שאינו אזרח ממילא אינו רשאי לקבל דרכון ישראלי).

שירות צבאי הוא חובה המוטלת על כלל תושבי הקבע, אולם מקפידים יותר על שירותם של אזרחים.

אזרח ישראלי חייב להימנע מסיוע לארגון או מדינה המוגדרים כאויבי מדינת ישראל, כשהם פועלים נגד המדינה. שיתוף פעולה כזה הוא אחת העילות לשלילת האזרחות, לפי החלטת בית המשפט המנהלי לבקשת שר הפנים, בנוסף להיותו עבירה פלילית.

 

חוק האזרחות (1952) קובע ששה מסלולים לקבלת אזרחות ישראלית:

מכוח שבות

מכוח ישיבה בארץ

מכוח לידה

מכוח לידה וישיבה בארץ

מכוח התאזרחות

מכוח הענקה